נפגשנו עם אלי נצר, המורה למתמטיקה המפורסם של תיכון "חדש" כדי לדבר איתו על נסיונו כמורה, על החיים שלו וכמובן על השיעורטונים המתמטיים שליוו אותנו לאורך השנים.
ספר לנו קצת על עצמך. מי אתה?
אני מורה. הרבה זמן אגב לא ראיתי את עצמי כמורה. זה נכון בשנים האחרונות אפשר להגיד, ואני גר בתל אביב, נשוי, יש לי שלוש בנות, ואני עובד פה, בתיכון חדש.
איך הגעת להיות מורה למתמטיקה?
זה משהו שבאמת היה החלטה אמיצה רגעית אני אקרא לזה. מתמטיקה אני מאוד אוהב, ולהיות עם חבר'ה צעירים אני גם מאוד אוהב, וללמד אני בכלל מאוד אוהב, אז זה שילוב של כל הדברים האלה ביחד. ואז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, להיות.
מה הדבר שתלמידים עושים שהכי מעצבן אותך?
שהכי מעצבן? תראו, אני לא אחד שמתעצבן בקלות, אז קשה להגיד מה הכי מעצבן. אני יכול להגיד מה אני הכי אוהב. קודם כל שהם מחייכים. אני מאוד אוהב שתלמידים מחייכים בשיעור ונהנים, וצוחקים, ושמתייחסים בכבוד אחד לשני, למורים, לבית הספר…
יש לך תלמידים אהובים?
זאת שאלה מעניינת, אני לא חושב שיש לי תלמידים אהובים. אין מצב שאני מדרג תלמידים…
מה הסיפור הכי מצחיק שקרה לך עם תלמידים?
הסיפור הכי מצחיק שקרה לי עם תלמידים קרה בבית הספר הזה. זה קרה לפני שנים רבות מאוד, כשהייתי פה מורה זמני. הייתי אז צעיר, בן איזה 22, לא תכננתי להיות מורה - אבל לימדתי פה ממש תקופה זמנית, זה יצא שנה אחת. האמת שבעקבות אותה שנה בהמשך החלטתי להיות מורה, בהמשך השנים. הייתי כבר בן 40.
ואז קרו לי כל מיני דברים מצחיקים. אחד מהם היה כשהיה איזה אגם, טוב הוא עדיין קיים, בפארק הירקון, ואז היינו מספיק אמיצים, ולא היו נהלים שהגבילו אותנו, שיכולנו לקחת תלמידים לשם ולהפליג איתם באגם הזה. ומהר מאוד מצאתי את עצמי עם התלמידים בתוך האגם, בתוך המים. כשכל הסירה הפוכה וניסינו לעלות והשפרצנו מים אחד על השני.
מה העצה הכי טובה שאתה יכול לתת לתלמיד או תלמידה?
להנות. להנות מהזמן שאתם פה בבית הספר, מהתקופה הזאת של הילדות, הנעורים, להשתדל לחוות כמה שיותר חוויות, להתנסות בכמה שיותר דברים, להקשיב, לשאול כמה שיותר שאלות. לא לקחת דברים מובנים מאליהם. להיות פתוחים וגמישים ולעשות הרבה פעילויות גופניות וגם הרבה פעילויות חברתיות. כמה שיותר לאסוף חוויות וכמה שיותר לאסוף ולחוות דברים חדשים ומגוונים. זה שלב שהוא מאוד מיוחד. זה שלב שבו כל אחד מפתח את האישיות שלו והדברים לא מוחלטים. ככה זה בכלל בחיים, אבל בשלב הזה אפשר לנסות הרבה דברים שונים ולגבש את עצמך.
מה העצה הכי טובה שאתה יכול לתת למורים מתחילים?
קודם כל סבלנות. צריך ממש לאהוב את מה שאתה עושה גם אם בהתחלה נראה שזה רחוק מאוד מהציפיות שלך, מה שקורה בפועל לעומת מה שתכננת, חשבת וציפית שיהיה. צריך להיות מאוד, מאוד סבלני ואני יכול לומר שאם הזמן הדברים הופכים להיות יותר ויותר כייפים, לפחות לי זה היה ככה, יותר נחמדים ומגלים שגם הדברים הקטנים מייצרים משמעויות מאוד גדולות. זה מאוד חשוב.
מהו שיעורטון?
שיעורטון הוא למעשה איזושהי הלחמה שעשיתי בין שיעור לסרטון. זאת אומרת שיעור + סרטון = שיעורטון. והרעיון בשעתו היה לעשות סרטונים קצרים שבהם אני מסביר אנקדוטות כלשהן. כשהתחלתי ללמד, בשיעורים הראשונים שלימדתי אני לא הצלחתי ללמד. והיה נראה לי שאם אני אצליח לפחות רק לזקק ולומר את הדברים הקטנים והמהותיים הדברים יזרמו יותר טוב. וגם מה שמאוד הפליא אותי זה כשהייתי לוקח נניח שיעור- זה מה שהייתי עושה בהתחלה- ומנסה להפוך אותו לכמה סרטונים, הייתי רואה שהשיעור הפך להיות איזה שני סרטונים גג. אז נניח 45 דקות הופך להיות איזה משהו מאוד, מאוד ממוקד ומתומצת.
מה אתה הכי אוהב לעשות מחוץ לעבודה?
אני מאוד אוהב לעשות כמה דברים. אני אוהב לרכוב על אופניים, אני אוהב לחתור בים ואני אוהב לשמוע מוזיקה.
איזה תלמיד אתה היית?
היו לי תקופות. הייתה לי תקופה עד י', זאת הייתה תקופה מאוד, מאוד שובבה שלי עד כדי כך שכמעט, כמעט קראו להורים שלי. אז בתקופה ההיא העונש היה להישאר בבית ספר ולנקות, אז ניקיתי הרבה בבית ספר, צחצחתי אותו. גם בפסח הגעתי לצחצח אותו. אבל כשהבנתי שאני צריך להתאפס, התאפסתי.
אהבת ללמוד מתמטיקה בבית הספר? מה היה השיעור האהוב עליך?
ביסודי השיעור האהוב עליי היה נגרות. בתיכון השיעור האהוב עליי היה פיזיקה דווקא, בגלל שהיה לנו מורה מעולה לפיזיקה. בהמשך גם, בשנה האחרונה היה לנו מורה טוב למתמטיקה שזה גם היה ממש טוב.
היה לך מורה שעזר לך להפוך להיות המורה שאתה היום?
לא היה מישהו שהתייעצתי איתו מהמורים שלי, איך עושים ככה וככה. אבל כן יש לך בראש את המורים שמבחינתך היו מורים משמעותיים, מורים חשובים. נניח אותו מורה לנגרות ביסודי שהיה ממש, ממש טוב וחשוב. כן, אותם מורים שונים שחווית בדרך כן, מנסים לקחת מהם דברים ולעשות אותם. וגם אני בסך הכל, גם עבדתי אז בתעשייה, אז מהניסיון שלי אתה רואה כמה דברים חשובים בתעשייה גם לשלב את זה בתוך ההוראה או מה שמשתקף אם מה שאתה עושה.
ללמד זו עבודה קשה, אתה חושב שבסופו של דבר אתה אוהב את העבודה הזאת? אתה מרוצה ממנה?
אני מאוד אוהב אותה. ברמה שמבחנתי זאת לא עבודה. זה שמשלמים לי בסוף זה בכלל מפתיע אותי כל פעם. בשבילי זה כמו שאני אצא לאימון חתירה, ואני נהנה מהחתירה בים, מבחינתי זה אותו הדבר. אני בא לפה, אני מלמד, ואני נהנה מזה אותו הדבר. כמו שבים לפעמים הים רוגש, ורועש ויש גלים - אז ככה זה גם בכיתה. לפעמים הים שקט והכל רגוע, ככה זה גם בכיתה. בהתחלה נתתי דגש גדול על מה שאני עושה, או יותר משקל נתתי למה שאני עושה או איך שאני עושה את זה, כדי שזה ישפיע על השיעור, אבל עם הזמן גיליתי שלמעשה השיעור עצמו זה אחד הדברים החשובים לי - זה החוויה בשיעור. שזה כמו איזה יצירה כזאת, כמו יצירה במוזיקה. יש לנו את התווים, יש תווים ואנחנו צריכים לנגן אותם, אבל היצירה יוצאת שונה אם אנחנו הרכב אחר, הרכב מסוים ויש נגנים שונים, אז היא מאוד תלויה בהרכב, מאוד תלויה באווירה שיש בהרכב ויוצא דברים אחרים. בין אם אנחנו מנגנים את זה יחד, וגם כל אחד משפיע על היצירה, על מה שיוצא. ככה אני רואה את השיעורים. בתור חוויה שלמעשה כולם יוצרים אותה ביחד. כמובן שיש לי את ההשפעה שלי של מה בדיוק עושים וכו' אבל זה משהו שאנחנו יוצרים ביחד, וזה משהו שקצת השתנה עם השנים. לפעמים שואלים אותי "איך אפשר ללמוד אותו דבר כל פעם?" אז זה כמו "איך אפשר לנגן את אותו הדבר כל פעם?", כל פעם זה פשוט אחרת תלוי מי נמצא, וזה חוויה אחרת.
Comments