חן גולדשטיין הייתה בעצם חן אלמוג, היא גדלה בקיבוץ גבים עם אח בשם עומרי. הם גדלו בשכונת סביון והיו שכנים של אמא שלי. עומרי היה בן כיתה של אמא שלי וחן הייתה צעירה יותר. "הקיבוץ היה קטן וכולם/ן הכירו את כולם/ן וגדלו יחד כמו אחים/ות. זו הייתה תקופה בה איזור העוטף היה שקט מכיוון שעדיין לא הייתה התנתקות ועדיין לא קמו התנועות הקיצוניות שקמו בשנים שלאחר מכן בעזה". יוטבת מספרת שבעבר הם היו נוסעים לקנות דברים בעיר עזה או נוסעים לחופים שבאיזור.
חן פגשה את בעלה נדב בבית הספר "שער הנגב" בכיתה ו' ומאז הם היו יחד. גם נדב גדל בכפר עזה והם בנו שם את ביתם וגידלו ארבעה ילדים. נדב היה מנהל השיווק במפעל בקיבוץ וגם היה טריאתלט ו-"איש ברזל". בחודש יולי האחרון עבר תאונה קשה כשהתאמן על רכיבת אופניים. לאחר התאונה נדב עבר הרבה ניתוחים והתחיל להחלים כשהוא עדיין מוגבל ברוב גופו. לכן, באותו יום שבת כשהוא מרותק למיטתו בממד נורה על ידי המחבלים ולא נלקח בשבי.
לחן ארבעה ילדים. ים בת ה-20 שהייתה חיילת, אגם בת ה-17, גל בן ה-11 וטל בן התשע. כולם גדלו וחיו בכפר עזה ועברו סבבים של הפגזות מעזה.
ביום האירוע המשפחה שמעה את האזעקות ונכנסה לממד (שם ישן נדב). לאורך הבוקר הם נשארו בממ"ד וניסו לקבל עזרה. הם שמעו את המחבלים מבחוץ. ים, הבת הבכורה שהייתה חיילת דיברה עם המפקדים שלה ועם אחיה, אך בסופו של דבר אף אחד לא הגיע/ה לעזור. בשעה 11:00 נותק עמם הקשר. למעשה, רק כמה ימים אחרי גילו חיילי צהל את הגופות של נדב וים. ורק עשרה ימים אחרי, המשפחה קיבלה הודעה שחן וילדיה חטופים/ות.
51 יום לאחר מכן חן ושלושת ילדיה הצליחו לחזור מעזה כמו נס אחרי שכמעט כולנו חשבנו שלא נראה אותם לעולם". הם חזרו בתהליך של עסקת השבויים וחטופים שישראל הצליחה להשיג.
כמו שכולכם/ן בוודאי ראיתם/ן, הם/ן שוחררו מידי אנשי החמאס והועברו על ידי אנשי האו"ם לצבא. הצבא לקח אותם/ן דרך צפון הרצועה לבסיס 'חצרים' ומשם הם הוטסו במסוק יסעור לבית החולים שניידר. ההתרגשות באותו ערב הייתה מאוד מאוד גדולה, ויחד עם זאת העצב עצום מאחר שאמנם חן והילדים חוזרים אבל נדב וים כבר אינם, והחשש הכי גדול היה לגלות אם הם/ן יודעים/ות או לא יודעים/ות על כך.
בימים האחרונים תוך כדי השהות של חן והילדים בבית החולים שניידר חן סיפרה עוד מידע על כל מה שעברו ומשפחתה סיפרה לה על כל מה שקרה באותו יום בכפר עזה ובכל יישובי העוטף. אחד מהדברים שחן סיפרה על האירוע היה שכשהמחבלים חטפו אותם הכל התנהל ברוגע. המחבלים אמרו להם לקחת איתם בגדים ולהיכנס לאוטו שלה. בזמן החטיפה ים הבת הגדולה התעלפה במקלחת וחן ניסתה להעיר אותה ולקחת אותה איתם ולא הצליחה. לאחר שיצאה לראות מה קורה עם הילדים בחוץ וחזרה ראתה שירו בים. לאחר מכן הם התחילו לנסוע לעזה במכונית של חן. בדרך לשם, לא נראו חיילים ישראלים ולא היה אף אחד שיעצור את האימה הזו. בעזה, הם עברו בין דירות והיו גם במנהרות של חמאס בזמן ההפצצות של צה"ל. הם לא פגשו חטופים/ות אחרים/ות ותמיד שמרו עליהם/ן אנשי חמאס. לא הייתה להם/ן מקלחת והם/ן היו צריכים/ות להסתפק במעט אוכל, אך מה שהחזיק אותם/ן זה שהם/ן היו ביחד.
Comments