ביום ראשון ה-14 בינואר ציינו 100 ימים מאז מאורעות ה-7 באוקטובר. 100 ימים כאובים וטעונים רגשית בהם כלל הציבור הישראלי מצפה לרגע חזרתם/ן של 136 החטופים והחטופות שנותרו בשבי חמאס. בכיכר שבין ספריית בית אריאלה למוזיאון תל אביב שכבר מזמן מזוהה כ"כיכר החטופים" התקיימה עצרת ענק של 24 שעות. לעצרת הגיעו א/נשים ממגוון החברה הישראלית שהתאחדו בשביל מטרה אחת - לדרוש שכל החטופים והחטופות יחזרו הביתה עכשיו! מבין הא/נשים האלו הגיעו גם תלמידי/ות החטיבה העליונה של בית ספרנו.
לפני הגעתנו לכיכר החטופים כל כיתה התכנסה לשיעור חינוך כדי לדבר על החשיבות של התמיכה שלנו, כמו גם על תחושותיהם/ן והתמודדותם/ן של התלמידים/ות עד כה עם המלחמה. לאחר מכן, המחנכות/ים חילקו לתלמידים/ות חולצות שנרכשו כתרומה למטה החטופים והחטופות וסרטים צהובים.
בכיכר עצמה היו הרבה רגשות, הרבה א/נשים מלאו את הכיכר ובמקום היה מספר רב של מיצגים אמנותיים. אומן אחד בנה מנהרת דמה גדולה במטרה לדמות את חוויית החטופים מנהרה של החמאס. בתוך המנהרה שומעים פיצוצים ואנשים מדברים בערבית. בקושי יש שם אור, חוץ מכמה מנורות קטנות, והתעלה מאוד צפופה.
בנוסף למיצגים, היו גם הרבה א/נשים שנאמו ושרו. מביניהם/ן הייתה ילדה בת 12 שדרשה להחזיר את סבא שלה, בנאום מאוד כואב ומרגש. בין הא/נשים ששרו, הייתה נטע ברזילי שהגיעה עם חולצה של "מחזירים אותם הביתה עכשיו", ושרה את השיר "נערי שובה אלי" של מרגלית צנעני. ההרגשה בקהל הייתה מאוד כאובה, כולם/ן נראו על סף דמעות. היה איש שחילק לכולם גרסאות שונות של המדבקה "FCK HMS", אחת אדומה-שחורה - כמו החולצות של החזרת החטופים והחטופות ואחת בצבעי הקשת - כמו דגל הגאווה.
כולם/ן התכנסו בכיכר החטופים והחטופות בגלל האמפתיה והקרבה שאנחנו מרגישים/ות לבני ובנות העם שלנו. ניתן להגיד שהאחווה שרואים בין הא/נשים הרבים/ות שמתאספים/ות, בעיקר ביום הזה, מחזירה תקווה.
Comments